אימון הורים - אוף, לא עכשיו ! הוא אח או בן דוד של אחר כך ? 

אוף, לא עכשיו ! הוא אח או בן דוד של  אחר כך ? הילדודס המתוקים שלנו, הרי מנהלים את כל העולם מהנייד/מהמחשב או מכל מקום אחר שמעסיק אותם מאוד בדיוק ברגע בו אנחנו זקוקים להם או ברגע בו הם צריכים למלא את חובותיהם, בהיותם חלק מדיירי הבית.  

מה בסך הכול ביקשתי?  (הוראות בימוי: לוודא שהפולני/ה ששואל/ת את השאלה, אכן סובל/ת !) כשאנחנו מבקשים את תשומת ליבם/כשאנחנו פונים אליהם בבקשה כלשהי, אנחנו בסך הכל רוצים שהם יעזרו לנו: לסחוב שקיות מהסופר/ לפנות מהחדרים שלהם כלי אוכל/ לעזור לסדר ולפנות את השולחן/ להכין שיעורים בזמן/ להכניס את התיק שלהם לחדר/ ללכת לישון בשעה סבירה/ לדבר פחות בנייד/ להתייחס לשיעורים ברצינות/ לא לצרוח אחד על השני/ להעסיק את האח הקטן ועוד ועוד...... זה הכול !! (נשבעת !)  ואגב... אין צורך שהם יעשו הכול בבת אחת (אני הרי ריאלית). מספיק כל פעם קצת. רק שישתדלו קצת יותר.                                              

איך זה נראה מזווית הראייה של הילד שלנו -   הילד צופה בטלוויזיה/ מדבר עם חבר בטלפון. הוא פנוי כרגע, כיוון שסיים להכין שיעורים וכעת, ממש כעת, הוא רואה תוכנית מתח שהתחילה. אתם נכנסים ומבקשים את תשומת ליבו.....  עכשיו. וכעת, אני שואלת אתכם: דמיינו מצב בו אתם נמצאים, לאחר יום עבודה, סיימתם את סידור הבית והשכבת הילדים הקטנים וממש ברגע זה, בעודכם משתרעים על הספה ומתחילים לצפות בסדרה האהובה עליכם/במשחק הכדורגל שחיכיתם לו....  בן/בת זוגך (שרק יחיו, טפו, טפו...)צריכים כעת עזרה בחיפוש המפתחות/ התיק/ הניירת/ הנייד? הם צריכים עזרה כעת.  איך מרגיש לכם ?? יש פה מלכוד: אם תקומו כעת, אכן תעזרו ותיענו  להם, יחד עם זאת, אתם תפסידו חלק מהתוכנית/משחק הכדורגל שחיכיתם לו כל השבוע (דמיינו עצמכם לפני עידן הממירים המקליטים).  מצד שני, אם תתעלמו או תסרבו לעזור ותמשיכו לראות את התוכנית....                      

 אז מה האפשרות לצאת win-win בסיטואציה כזו -   מה היה קורה לכם, לו בזמן שאתם צופים בתוכנית, בעודכם משתדלים להסוות עצמכם כחלק מהספה, קולו של בן/בת זוגך היה נשמע ברקע שואל: מתוק/ה שלי (דמיינו... מה אכפת לכם ?!), אני ממש אעריך את זה אם תוכל/י לעזור לי כמה דקות לחפש את ...(חפץ כלשהו). אני יודע/ת שאת/ה כרגע צופה בסדרה אבל אני צריך/ה לצאת מהבית. אם תוכל/י, אני אשמח לקבל ממך עזרה. וזהו!!! כעת, אתם מוזמנים לשאול את עצמכם: מה היית מרגיש/ה כלפי בן/בת זוגך? מה זה היה מצליח לגייס ממך ?  איך היית חווה אותו ?  עם יד על הלב, מה הסיכוי שתקומו לעזור?  אני מהמרת על סיכוי גבוה. בואו נחקור קצת....                                                          

מה היה שם שאיפשר לך לעזור?   היה פה שיתוף ובקשת עזרה. היה דיבור שהעביר את מסר האני ולא דיבור שמפנה אלייך אצבע מאשימה/ מתקיפה/ ביקורתית/ שופטת וכדומה (משפטים כמו: איפה שמת את המפתחות? למה תמיד מבולגן פה? וכדומה). היה רגע של הזדהות עם המצב בו את/ה נמצאת. היו דברים שבהיותינו עוסקים ב חינוך ילדים, עלינו לקחת בחשבון.                                

כעת, בואו נעשה השלכה:    אתם נכנסים הביתה. הבית בבלגאן מטורף ואתם רק רוצים לשבת 10 דקות עם עצמכם ולשתות כוס קפה. יש לכם כעת 2 אופציות:  1.) הלביאה/האריה שבך שוחרר/ה בבת אחת מהכלוב והבית מתמלא זעקות שבר ופקודות מהירות/קצרות וחד משמעיות...... מה שכנראה יביא לתוצאה רצויה עבורך, אך יחד עם זאת, יהיה חד פעמי (עד לשאגה הבאה), יהרוס גם את היחסים בדרך וילמד את הילדים שלך שבעזרת צעקות וכוח - משיגים!  יש לעיתים מצבים בהם ההורה יוסיף ברכה כלשהי בסגנון: אני מאוד מאוכזב/ת ממך..., ציפיתי ש...  או משהו בדומה. הערות כאלה יוצרות דימוי עצמי שלילי אצל הילד ומביאות אותו להבין שהוא בסדר רק בתנאי ש...   2.) אתם נכנסים ואומרים להם: מתוקים, חזרתי עם כאב ראש. אני לא רוצה לסדר כרגע את הבית  ואני אודה לכם מאוד אם בעוד כמה דקות (שימו לב.... לא לדרוש מהם להתפנות מהכול כעת, כשלך נוח ) כשתתפנו, תוכלו לעזור לי לסדר. אני סומך/ת עליכם שתאפשרו לי לנוח.  וזהו!!     במבחן התוצאה, כנראה שבשתי האופציות תשיגו את התוצאה הרצויה. השאלה היא: מה בדרך קורה ליחסים ביניכם ובאיזו דרך תעשו זאת ??? (דרך המלך או דרך חתחתים ?)                                                      

נקודות בדרך שיש לשים אליהן לב     כחלק מתפקידנו העוסק ב חינוך ילדים,  דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הסתכלות כללית על היחסים בין בני הבית. על האווירה. האם יש הרגשה טובה או יש מצב של מאבקי כוח ברקע? שאלה זו רלוונטית, כיוון שלעיתים, במצבים של מאבקי כוח בין הילד להורה, הדחיינות ואי ההיענות של הילד להורה היא דרכו של הילד להחזיר לאותו הורה.  נקודה נוספת לשים אליה לב, היא: האם הילד דוחה דברים ונמנע מפעולות שבהן תיתכן תוצאה שהיא לא מירבית/מיטבית עבורו? אני מציינת נתון זה כיוון שישנם אנשים/ילדים שאם הם אינם יודעים בוודאות שהמשימה תצליח (בהתאם למה שהם מגדירים כהצלחה), הם ימנעו מלעשות אותה. עבורם יש רק: הכול או לא כלום! נקודה נוספת למחשבה: האם הילד הוא דחיין כרוני בכלל בחייו, או שזה קורה לו רק מקומית כשיש מטלות לא נעימות עבורו?  

לסיום    אינני יודעת אם אתם מסכימים עם הכתוב לעיל, אם חוויתם סיטואציות כאלו, אם המאמר והנושא נגעו בכם או לא....כל מה שאני יכולה לומר הוא, שאצל הורים שעברו תהליך של אימון כזה (וגם במשפחה הפרטית שלי) , זה עובד כל פעם מחדש.

הערה: כל מה שמצוין לעיל מתייחס למצבים בהם אין הפרעה פיזיולוגית או פסיכולוגית כלשהי.

__________________________________________________________________